ממשבר בשוק ההון למשבר בשוק הביטוח


המשבר החמור בשוק ההון והשפעתו על המוסדות הפיננסיים, משווקי ויועצי השקעות ומנהלי תיקים בא לידי ביטוי בימים אלה גם בכל הנוגע להיבטי ביטוח אחריות מקצועית של גופים אלה.
פרמיות הביטוח בתחום אחריות מקצועית מרקיעות שחקים. בגופים הקטנים והבינוניים עלייה של מאות אחוזים אינה דבר חריג ומכיוון שהעלייה מתבטאת גם בירידה בהיקף הכיסוי הביטוחי, ניתן לומר כי הפגיעה בציבור מבוטחים זה הנה משמעותית ודרמטית.
 
הפרמטרים המהותיים בהם חלה הרעה מבחינת הכיסוי הביטוחי הינם: גובה הפרמיה, ההשתתפות העצמית ו"הכיסוי הרטרואקטיבי", כפי שיוסבר בהמשך.
 
הרעה זו קשורה באופן ישיר למשבר בשוק ההון אשר פרץ לפני מספר חודשים ואשר תחילתו במשבר הסאב פריים בארה"ב ולאחרונה עם פרשיות מיידוף וסטנפורד, ואשר לענייננו, הביא לכך שחברות ביטוח ישראליות, מהמובילות בתחום ייחודי זה (כמו מנורה והראל), החליטו לצאת מתחום עיסוק זה והשאירו אחריהן שוק של מנהלי תיקים שהיה חייב למצוא פתרונות ושווקים חדשים לכיסוי אחריותו המקצועית.
במשך מספר חודשים מבטחים ישראלים נוספים  ניסו להיכנס לנישה זו ואומנם נמצאו פתרונות חדשים אך עדיין השוק מצומצם ותנאי הכיסוי כאמור הורעו משמעותית.חשוב להבין את בסיס הכיסוי הביטוחי על מנת להבין את גודל המשבר והשינויים שנאלצים הגופים הפיננסיים לחוות בכל הקשור לנושא ביטוח האחריות מקצועית. מנהלי חברות בתחום חייבים להכיר את תנאי הכיסוי החדשים, המשמעויות הביטוחיות הנובעות מהם ולקבל החלטות במרחב מצומצם יחסית.ככלל, ביטוח אחריות מקצועית, הינו על בסיס "הגשת תביעה" - Claims Made.
 
פירושו של דבר, שהפוליסה שמחזיק המבוטח בתוקף מכסה מעשים ו/או מחדלים רשלניים שנעשו על ידו במהלך תקופת הביטוח ובדרך כלל אף לפני תחילתה אך במפורש לאחר "התאריך הרטרואקטיבי" הנקוב בגדרה. התאריך הרטרואקטיבי הינו מרכיב מהותי ועל פי רוב, תאריך זה היה נקבע על פי מועד הקמת החברה כלומר, למבוטח ניתן כיסוי מלא על כל "ההיסטוריה" שלו (כמובן, למעט אירועים שהיו ידועים במועד עריכת הביטוח).כיום, הצעות ביטוח רבות אינן מעניקות כיסוי רטרואקטיבי לכלל ההיסטוריה של המבוטח, וקובעות כי הכיסוי הרטרואקטיבי הינו "יום תחילת הביטוח". המשמעות הנה שהכיסוי הביטוחי ניתן אך ורק בגין מעשה ו/או מחדל שנעשה לאחר תחילת הביטוח, להבדיל, כאמור, מהנוהג שהיה קיים לפיו הכיסוי הביטוחי חל גם על מעשים ו/או מחדלים שאירעו לפני תחילת הביטוח (אך לאחר התאריך הרטרואקטיבי). שינוי התאריך הרטרואקטיבי כאמור, מהווה הרעה משמעותית בכיסוי הביטוחי ומרוקן את הכיסוי הביטוחי בפוליסה החדשה בגין כל פעילות החברה טרם תחילת הביטוח. בתנאי שוק אחרים אמור היה שינוי כזה לגרור הוזלה משמעותית בפרמיה אך כיום, זהו תנאי נוסף במסגרת הרעת התנאים הכללית.  שינוי זה משליך על מהלך נוסף שמנהלי התיקים חייבים לקחת בחשבון והוא רכישת כיסוי עבור "תקופת גילוי" (Discovery Period).
 
במצב המתואר לעיל, בו התאריך הרטרואקטיבי בפוליסה החדשה נקבע ליום תחילת הביטוח החדש, נוצרת חשיפה ביחס לתביעות בגין מעשים/מחדלים שאירעו לפני מועד תחילת הביטוח החדש. על מנת לבטח חשיפה זו, על מנהלי התיקים לרכוש "תקופת גילוי" אשר משמעותה הקניית כיסוי ביטוחי לתקופה נוספת ואשר במהלכה מכוסים מקרים חדשים בלבד (שלא היו ידועים למבוטח טרם סיום הביטוח), אשר אירעו טרם המועד בו הסתיימה הפוליסה המקורית והתגלו במהלך תקופת הגילוי.
נוסח (מלל) הרחבת תקופת הגילוי שונה וייחודי לכל פוליסה ורצוי להכיר את מגבלותיו. כך גם משך ועלות תקופת הגילוי שנקבעת לכל מבוטח באופן ספציפי. פוליסות רבות נוקבות באפשרות לרכישת תקופת גילוי למשך 12 חודש לאחר סיום הפוליסה (בתנאים מסוימים ובמקרים אחרים ניתן לרכוש תקופת גילוי גם ל- 7 שנים, כאורך תקופת ההתיישנות) כנגד פרמיה של 75-100 אחוז מהפרמיה הנקובה בפוליסה המסתיימת.
 
חשוב להדגיש כי רכישת תקופת גילוי אינה בהכרח זכות של מנהלי התיקים כי אם חובה.  תקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, ובניהול תיקי השקעות (הון עצמי וביטוח), התש"ס - 2000 (אשר נחקקו מכוח החוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995) קובעות כי על יועץ/משווק השקעות ומנהל תיקים לערוך ביטוח אחריות מקצועית "באופן שיכסה תביעות בשל אירועים שאירעו בתקופת הפוליסה גם אם הוגשו בתוך שנה מתום תקופת הפוליסה". כלומר, בסיטואציה שנוצרה מבוטחים הרוכשים ביטוח חדש, שכאמור מוצע לרוב ללא כיסוי רטרואקטיבי, חייבים לרכוש תקופת גילוי בת 12 חודשים לפחות על מנת לעמוד בתנאי הוראות החוק. לכאורה מדובר בעלות חד פעמית אך לא בהכרח. למרות שהוראות התקנות דורשות 12 חודשים, כל מנהל תיקים צריך לבחון את הסיכונים שלו וחשיפתו לתביעות גם לאחר תקופה זו ולשקול כדאיות רכישת כיסוי הוסף מעבר לתקופת הגלוי הראשונה שרכש.
 
נקודה נוספת היא ההשתתפות העצמית – מבטחים רבים מוכנים לערוך ביטוח אחריות מקצועית למנהלי תיקים בהשתתפות עצמית גבוהה משמעותית ממה שהיו מורגלים המבוטחים בשנים קודמות. על פי הוראות התקנות, במקרים בהם ההשתתפות העצמית עולה על המקסימום הקבוע בתקנות, מנהל התיקים מחויב להפקיד ערבות בנקאית עבור הלקוחות, בגובה הפער בין ההשתתפות העצמית המקסימאלית המותרת להשתתפות העצמית בפוליסה החדשה שרכש. הוראה זו חלה גם במידה ומנהל התיקים רכש ביטוח בגבול אחריות הנמוך מהמינימום הקבוע בתקנות.
 
לסיכום, בנוסף למצב הכללי בשוק ההון מנהלי התיקים נאלצים להתמודד עם סוגיית ביטוח אחריות מקצועית והשלכותיה על המשך ניהולו התקין של העסק. עליית הפרמיה, ביטול הכיסוי הרטרואקטיבי, רכישת תקופת גילוי, נשיאה בהשתתפות עצמית גבוהה יותר והפקדת ערבויות (במידה ונדרש) כל אלה משפיעים על היקף הכיסוי הביטוחי וכל זאת עוד מבלי שנדרשנו לתנאי הכיסוי הביטוחי  הנוספים ולשינויים שנערכו לגביהם אשר בנסיבות השוק שנוצרו כאמור דורשים אף הם בדיקה יסודית טרם רכישת הביטוח.
 
 
האמור במאמר כללי זה הנו בבחינת מידע כללי בלבד ואינו בגדר חוות דעת, המלצה או ייעוץ. כותב המאמר אינו נושא באחריות לכל תוצאה ו/או נזק ו/או הפסד ישיר ו/או עקיף מכל מין וסוג שהוא שייגרם בגין שימוש במידע הכלול במאמר זה ו/או באמצעותו. השימוש במידע שלא כאמור לעיל הנו באחריותו הבלעדית של הקורא בלבד.